2024-10-30T20:22:38+03:00
בינה מלאכותית מוערכת באופן קבוע באמצעות מבחן טיורינג הקלאסי, אך פרסום אחרון מצביע על כך שמבחן "טיורינג" עשוי להיות מיושן עבור דגמים מודרניים. במקום זאת מוּצָע מה שנקרא "מבחן טולקין", שמטרתו הבנה עמוקה יותר של יצירתיות ואינטליגנציה. מבחן זה מתבסס על מורשתו של פרופסור אוקספורד ג'ון RR טולקין, שלא רק כתב את שר הטבעות, אלא בילה עשרות שנים ביצירת עולמות מורכבים עם תרבויות, שפות ומיתולוגיות ייחודיות.
עבור טולקין, יצירתיות לא הייתה רק ביטוי של פנטזיה – הוא ראה בבני אדם "יוצרים משותפים", המשקפים את מעשה הבריאה האלוהי. במאמרו "על אגדות" הוא טען שיצירתיות היא חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי, המתבטאת באמנות, אדריכלות והנדסה. תפיסה זו מעלה את השאלה: האם בינה מלאכותית יכולה להתקרב לרמת היצירתיות שהפגין טולקין ב"ארץ התיכונה" שלו?
אנליסטים מדגישים כי בינה מלאכותית נותרת רק כלי שנוצר על ידי בני אדם, ולכן אינה מסוגלת לעבור אל מעבר לאלגוריתמי התוכנה והנתונים עליהם היא מאומנת. לדברי ג'ון הארטלי, יצירתיות בינה מלאכותית לא יכולה להיות מקורית באמת, מכיוון שהדגמים נשארים כפופים לאינטליגנציה האנושית. "מבחן טולקין" עבור AI מוצע כדרך לבחון את היכולת "ליצור" יצירה מקורית באמת, ללא תלות ביצירות ובמושגים קיימים, כפי שעשה טולקין כאשר יצר משפחה שלמה של שפות בדיוניות עבור עמי העולם שלו.
הארטלי גם מדגיש שיצירתיות אמיתית נובעת ממודעות ומשמעות, משהו שחסר לבינה מלאכותית. למרות שאלגוריתמים יכולים לשחזר מבני שפה, פעולותיהם נשארות בגבולות הנתונים וההוראות שנקבעו מראש, מבלי להביע רעיון או תחושה אמיתיים. נטען כי היצירתיות האנושית מבוססת על תחושה, מודעות ומשמעות – תכונות שבינה מלאכותית אינה יכולה לשחזר במלואה. בני אדם, בניגוד למכונות, יכולים לבחור איך ומה ליצור, בין אם מדובר ביצירות אמנות כמו מלחמה ושלום או הישגים אדריכליים כמו מטרופולינים מודרניים.
מדענים מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה ערכו מחקרים המצביעים על כך שהעולם הקלאסי היציב שלנו עשוי להיות תוצאה של תהליכים המתרחשים ברמת הקוונטים תחת פרשנות העולמות הרבים של מכניקת הקוונטים. לפי תיאוריה זו, בכל פעם שמתרחש אירוע קוונטי, נוצרים עולמות מקבילים שבהם כל התוצאות הסבירות אפשריות. עם זאת, נותרת השאלה כיצד ניתן לחבר את המציאות הקלאסית היציבה אליה אנו רגילים עם מגוון העולמות האינסופי הזה.
המחקר, בהובלת פיליפ שטרסברג מאוניברסיטת אוטונומה דה ברצלונה,
הראה
שבעזרת סימולציות ניתן להסביר את הופעתם של מבנים מקרוסקופיים יציבים ממערכות קוונטיות. הדבר דומה לאופן שבו נוצרים סילוני מים בעת השקיה ממזלף: למרות שטיפות בודדות מתנהגות בצורה כאוטי, נחלים יציבים נוצרים בקנה מידה גדול. מדענים דגלו את התנהגות פונקציית הגל בהתבסס על מספר רב של רמות אנרגיה ומצאו שגם בהיעדר תנאים התחלתיים ספציפיים או השפעות סביבתיות, צצים מבנים יציבים הנראים לעין ברמה המקרוסקופית.
באופן מסורתי, המעבר מקוונטי לקלאסי מוסבר על ידי האינטראקציה של עצמים קוונטיים עם הסביבה, המסתירה את התכונות הקוונטיות שלהם. עם זאת, הגישה המבוססת על "דה-קוהרנטיות בינונית" דורשת כוונון מדויק של התנאים ההתחלתיים ובחירה של אינטראקציות ספציפיות, מה שמגביל את היישום שלה. המחקר של שטרסברג וצוותו מראים כי על פני מגוון רחב של תנאים, פונקציית הגל יכולה להתפתח בצורה כזו שצצים מבנים יציבים בקנה מידה גדול, ללא תלות בפרמטרים ההתחלתיים.
סימולציות של אבולוציה של מערכות קוונטיות בוצעו באמצעות מערכות מחשוב חזקות שאפשרו עיבוד של פונקציית הגל הכוללת יותר מ-50,000 רמות אנרגיה. למרות שקנה המידה הזה עדיין רחוק מהתופעות הקלאסיות של חיי היומיום, הוא נותן מושג כיצד מבנים יציבים יכולים לצאת מכאוס קוונטי.
מעניין שתוצאות המחקר קשורות גם לאחד ממושגי היסוד של המכניקה הסטטיסטית – חץ הזמן, הקובע את כיוון זרימת הזמן. ההדמיות חושפות ענפים שבהם האנטרופיה גדלה או יורדת, מה שמוביל לשני סוגים של עולמות עם כיווני זמן מנוגדים. עולמות אלה, כפי שמציעים מדענים, מתקיימים יחד במולטי-יקום סימטרי-זמן אחד.
למרות התוצאות המרשימות, נותרו שאלות לא פתורות. בפרט, עדיין לא ברור מדוע בדיוק בעולם שלנו יש חוקי שימור אנרגיה ומאפיינים הסתברותיים מסוימים, כמו חוק Born.
המדענים הוכיחו שקריאת הערוץ שלנו מאריכה חיים!
בסדר😊, הם לא הוכיחו עדיין אבל אנחנו עובדים על זה, קחו חלק בניסוי – הירשמו ,והישארו תמיד מעודכנים!
[mc4wp_form id=1302]
