2024-11-01T11:25:10+03:00
בסוף אוקטובר, ניוז קורפ הגישה תביעה נגד Perplexity AI, צ'טבוט פופולרי לחיפוש המופעל על ידי בינה מלאכותית. במבט ראשון זה אולי נראה כמו עניין רגיל, שכן יש כבר יותר משני תריסר תביעות דומות הדורשות הכרה בזכויות יוצרים בנתונים. עם זאת, במקרה של Perplexity AI, המצב הוא בעל משמעות מיוחדת ויכול להפוך לאחד התקדימים המשפטיים המשמעותיים ביותר עבור שוק ה-AI.
עיקר העניין הוא בהשפעה האפשרית של צ'אטבוטים דומים לחיפוש על עתיד מנועי החיפוש המציעים תשובות שנאספו מנתונים מאתרים. בניגוד לצ'אטבוטים רגילים, אשר מאומנים על מערכי נתונים קנייניים, מערכות כמו Perplexity, Google Gemini ו-SearchGPT של OpenAI אוספות ומבנות מידע ממקורות חיצוניים ומספקות תוצאות קצרות עם קישורים אליהם. באופן אידיאלי, מודל כזה מסוגל להבין בצורה מדויקת יותר שאילתות ולייצר גרסאות דחוסות של נתונים מאתרים. אבל השיטה הזו מאיימת על הקיימות הפיננסית של האקוסיסטם הדיגיטלי התלוי בתנועה — כלומר, הכנסות מפרסום, מנויים, תרומות ומכירות. על ידי הגנה על תוכן מגישה ישירה, מנועי חיפוש בינה מלאכותית יכולים למנוע מהיוצרים משאב חשוב: תשומת לב ותנועה לדפים שלהם.
אם המערכת האקולוגית הזו תקרוס, ייתכן שהחקיקה הנוכחית לא תספיק כדי להגן על יוצרי תוכן. רשויות במדינות רבות כבר מודעות לכך שהמסגרת החוקית הקיימת אינה לוקחת בחשבון באופן מלא את המוזרויות של הפצת תוכן בעידן הדיגיטלי, והן שואפות לפתח שיטות רגולציה חדשות לפני שחברות בינה מלאכותית כפות את תנאיהן. לדברי מומחים, לתעשיית הבינה המלאכותית יש כעת מסגרת זמן קצרה ליצור שוק תוכן שמייצר הכנסה ליוצרים, אחרת צעדים ממשלתיים עלולים להגביל את חופש הפצת המידע באינטרנט.
בתביעה של ניוז קורפ טוען ששימוש בתוכן שלהם ליצירת תגובות מפר זכויות יוצרים מכיוון ש-Perplexity AI מתחרה על תשומת לב הקהל על ידי שימוש בנתונים שנוצרו על ידי חברות אחרות. נראה שבעלי אתרים גדולים אחרים חולקים תלונות דומות. לדוגמה, הניו יורק טיימס שלח את Perplexity דְרִישָׁה להפסיק להשתמש בחומרים שלהם באמצע אוקטובר. שלא כמו בינה מלאכותית, אשר מאומנת על כמויות גדולות של נתונים, שבה הערך של חומר בודד קטן, מנועי חיפוש המונעים בינה מלאכותית יוצרים תשובות קצרות המצביעות על מקורות סמכותיים, המחליפים בעצם את המאמרים המקוריים.
עם זאת, ניוז קורפ מתמודדת עם אתגרים בהוכחת הפרת זכויות יוצרים, שכן חברות בדרך כלל מצליחות להגן על עצמן בבתי משפט בארה"ב על ידי הוכחת "שימוש טרנספורמטיבי" בנתונים. אבל גם אם ניוז קורפ תצליח, ההשלכות יתפרשו הרבה מעבר לחברה אחת בלבד. איסור על שימוש בתוכן משמעותי למטרות לא מקוריות עלול להגביל את הגישה לנתונים איכותיים, מה שישפיע לרעה על כל תעשיית הבינה המלאכותית.
אם החוק לא פותר את הבעיה, מדינות יכולות לפנות לחוקים חדשים. בשנים האחרונות, אוסטרליה וקנדה העבירו חוקים המחייבים פלטפורמות לשלם לכלי מדיה עבור תוכן המוצג בתצוגות מקדימות או בלשוניות מידע נוסף. האיחוד האירופי גם הציג חובות תשלום עבור השימוש בנתונים, ובריטניה העניקה לרגולטורים סמכויות רחבות לדרוש פיצוי עבור הצגת נתונים. בכך, הממשלה מוכיחה את נכונותה להסדיר את חלוקת ההכנסות בין יוצרי תוכן לפלטפורמות, תוך שהיא מפרה את גישת ה-Laissez-Faire המסורתית שלה.
עם זאת, הסכמים מחייבים אינם פתרון אידיאלי כמעט. אמצעים כאלה יכולים לתמוך רק במספר מצומצם של מפרסמים, מה שמצביע לרוב על כך שהפלטפורמה מנצלת את המדיה. עדיין לא ברור איזה אחוז מהתנועה בעצם מונע על ידי חדשות, כאשר נתונים משתנים מרמזים ששאילתות חדשות מהוות בין 2% ל-35% משאילתות החיפוש וכ-3% מהעדכונים של המדיה החברתית. יחד עם זאת, הפלטפורמות תורמות לפיתוח התוכן על ידי הפצתו, ושאלת חלוקה הוגנת של הרווחים נותרה פתוחה. בנוסף, ההתחייבויות מתפרשות לא רק על השימוש המלא בתוכן, אלא גם על יצירת האינדקס שלו, המאיים על אחד מיסודות האינטרנט – הצבת קישורים בחינם. הכללים הנוכחיים מכסים גם רק קבוצה קטנה של ארגוני מדיה, תוך התעלמות מהתרומות של היוצרים הרבים שיוצרים פוסטים, בלוגים, תמונות, סרטונים וחומרים אחרים שמניעים את התנועה של הפלטפורמות.
עם זאת, תשלומי חובה עשויים להפוך לתגובה פופולרית לאיום של AI. בוטים לחיפוש יכולים להחליף את המקור המקורי, ולהפחית את מספר הקליקים והצפיות עבור אתרים. יותר משליש מההפעלות של Google מסתיימות ללא לחיצה לאתר, וסביר להניח שהנתון הזה גבוה יותר עבור מנועי חיפוש בינה מלאכותית. בנוסף, במקרה של חיפוש בינה מלאכותית, חישוב התרומה של כל מקור קל יותר, מכיוון שכל תשובה מתקשרת לרוב למספר מקורות, מה שמקל על קביעת השפעתם על רכישת קהל.
עם זאת, ישנם סיכונים שכללים מעוצבים בצורה גרועה יגרמו יותר נזק מתועלת ויפגעו בזרימת המידע החופשית. לאפשרות של רגולציה עשויה להיות השפעה גדולה יותר מהחוקים עצמם, מה שיאלץ חברות בינה מלאכותית לחשוב מחדש על הגישות שלהן. כך למשל, Perplexity AI, OpenAI ו-Google כבר החלו להתקשר בהסכמים עם מפרסמים ופלטפורמות, שחלקם מתייחסים להכשרת AI ואחרים לעבודה של מנועי החיפוש. עם זאת, כמו בחקיקה מוקדמת, עסקאות כאלה נוטות להועיל למספר מצומצם של חברות, כמו Reddit. אבל מדיניות אישור כזו לא פותרת את הבעיה משורשה, שכן היא משפיעה רק על חלק קטן מכלל יוצרי התוכן, שרבים מהם אינם יכולים לסרב לשיתוף פעולה עם AI, וגם אין להם כוח לנהל משא ומתן. מדיניות זו מאפשרת לחברות הבינה המלאכותית הגדולות לנהל משא ומתן על עסקאות ייחודיות, מה שמקשה על שחקנים חדשים לפעול ויכול להגדיל את המונופול שלהם בשוק מנועי החיפוש הבינה המלאכותית.
בין האתגרים הללו, חיוני לתעשיית הבינה המלאכותית להשקיע בפלטפורמות שמתגמלות בצורה הוגנת את היוצרים על התוכן שהם מספקים. דוגמאות למערכות כאלה קיימות ב-YouTube, TikTok ובפלטפורמות אחרות שכבר הוכיחו את יכולתן לנהל תשלומים ליוצרים מבוזרים. גישה זו תומכת גם ברעיונות של תנועת web3, הכוללת מונטיזציה הוגנת של תוכן יומיומי. ואם מנועי חיפוש בינה מלאכותית אמורים לייצר הכנסות ללא זרמי קליקים, יש לפתח מנגנונים לחלוקת רווחים ליוצרי תוכן.
ייתכן שהכלכלה הדיגיטלית הקיימת לא הייתה מאוזנת מלכתחילה, שכן מודלים המבוססים על הכנסות מפרסום עשויים שלא להיות ברי קיימא. אבל הרעיון של כלכלה דיגיטלית הוגנת נשאר רלוונטי.
המדענים הוכיחו שקריאת הערוץ שלנו מאריכה חיים!
בסדר😊, הם לא הוכיחו עדיין אבל אנחנו עובדים על זה, קחו חלק בניסוי – הירשמו ,והישארו מעודכנים!
[mc4wp_form id=1302]
