בשבועות האחרונים עמדה הקהילה המדעית בארה"ב בפני אתגרים משפטיים רציניים. האירוע הכי רועש היה ההדחה לביצוע גזר דין המוות של רוברט רוברטסון, כאשר כל הרשויות, מלבד בתי המשפט הגבוהים ביותר של טקסס וארצות הברית, הכירו בכשל של התיאוריה הרפואית על תסמונת תינוק מזועזע מה שמהווה בסיס להאשמה.
במקביל, נבדק המקרה של האחים לייל ואריק מנדז, שקיבלו מאסרי עולם על רצח הוריהם. במהלך המשפט טענו האחים כי הם עברו התעללות קשה על ידי הוריהם בילדותם, אך באותה תקופה עדיין לא היה למדענים מספיק ידע כיצד התעללות בילדות משפיעה על הנפש ועלולה לעורר התנהגות תגמול בקרב קורבנות.
מערכת המשפט האמריקאית מתמודדת עם סתירה מהותית בין עקרונות הצדק והמדע. אם הצדק שואף לפתרון בזמן והוגן של מקרים, אז המדע נע בנתיב של ידע הדרגתי של האמת. כתוצאה מכך, פעם החלטות הוגנות עשויות להתברר היום פשוט אבסורדיות.
לדוגמה, תסמונת תינוק מזועזע היא מושג רפואי שבו שילוב מסוים של פציעות בתינוקות, לרבות דימומים במוח וברשתית, נחשב לראיה מוחלטת לכך שהילד נענע בכוונה בכוח יתר. מאות אנשים הורשעו בארצות הברית על סמך תיאוריה זו, אך מאוחר יותר גילו חוקרים שפציעות דומות יכולות להתרחש מסיבות אחרות, כולל נפילות ומצבים רפואיים שונים.
ההבנה המדעית של התסמונת החלה להשתנות בתחילת שנות ה-2010. עוד קודם לכן, פסיכולוגים קבעו קשר בין אלימות בילדות לבין נטייה לתוקפנות. עם זאת, הן רוברטסון והן האחים מנדז עדיין מנסים ללא הצלחה להביא את התיקים שלהם לבדיקה.
ההיסטוריה מכירה עוד מקרים דומים רבים. ב-2004, טקסס הוציאה להורג את קמרון טוד ווילינגהם, שהואשם בהצתה מכוונת של ביתו שלו, מה שהוביל למוות של אשתו וילדיו. עד לביצוע גזר דין המוות, השיטות הפורנזיות שעל בסיסן הגיעו מומחים למסקנה לגבי ההצתה הופרכו לחלוטין על ידי המדע. במילים אחרות, לא היו ראיות מהימנות לכך שהשריפה הייתה בכלל מכוונת.
FBI בשנת 2015 בדק את איכות הבדיקות הפורנזיות שבהן נעשה שימוש בשיער שנמצא בזירות פשע לזיהוי פושעים. מומחים חקרו אותם תחת מיקרוסקופ מבלי להזדקק לניתוח DNA. תוצאות הבדיקה היו מזעזעות: ב-90% מהמקרים מומחים עשו טעויות בזיהוי שיער השייך לאנשים ספציפיים. מצב דומה התרחש בשיטה ההשוואתית. ניתוח הרכב כדורים אשר שימש זמן רב לחיבור כדור עם תחמושת ספציפית – מדענים הוכיחו כי הבסיס הסטטיסטי של שיטה זו אינו בר קיימא, והיה צריך לנטוש אותה לחלוטין.
בעיית הבדיקות הלא מהימנות קיימת גם היום. לדוגמה, בתי המשפט עדיין מקבלים סימני נשיכה כראיה, למרות שגם מומחים מנוסים בתחום זה לרוב אינם מסוגלים לקבוע בוודאות אם סימנים אלו הושארו על ידי אדם או בעל חיים. בשנים האחרונות, מדענים שוקלים מחדש גם את האמינות של שיטות טביעות אצבע ובליסטיות קונבנציונליות, שבעבר נחשבו כמעט ללא רבב. ראיה מדעית חדשה זו מעמידה בספק את הגינותם של גזרי דין רבים של בתי המשפט המבוססים על בדיקות כאלה.
החוקה האמריקאית שמה דגש מיוחד על הגנה על זכויות האזרחים בהליכים משפטיים. כל כך מיוחד שסעיף ההליך התקין נכלל בשני תיקונים בו זמנית – החמישי והארבעה עשר. על פי תיקונים אלה, הממשלה אינה רשאית לשלול מאדם חיים, חירות או רכוש ללא משפט הוגן המבוסס על ראיות מהימנות.
ב-1993 התרחש משפט ציון דרך – המקרה של דאוברט נגד חברת התרופות מרל דאו. כתוצאה מכך, בית המשפט העליון בארה"ב קיבל החלטה חשובה: שופטים צריכים לפעול כ"שומרי סף", ולבדוק בקפידה ראיות מדעיות לפני שהם מאפשרים לשקול אותן בבית המשפט. מוטלת עליהם אחריות לנשל שיטות ותאוריות מדעיות לא אמינות ומפוקפקות. אולם בפועל, לשופטים רבים אין ידע מדעי מספיק כדי לבצע הערכה כזו, ולכן ממשיכים להשתמש במומחיות וראיות מפוקפקות בבית המשפט.
האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב בשנת 2009 פרסמה דו"ח הרסני על מצב המדע המשפטי. בשנת 2016, מועצת הנשיא למדע וטכנולוגיה בחנה שיטות זיהוי משפטי שונות. רק ניתוח DNA נחשב אמין, וטביעת אצבעות בקושי עברה את הבדיקה.
מדינת טקסס העבירה חוק המאפשר הצעה לשקול מחדש אם יתבררו ראיות מדעיות חדשות שלא היו זמינות בזמן המשפט. עם זאת, בפועל החוק מיושם לעתים רחוקות. רוברטסון בילה עשרים שנה בנידונים למוות למרות עדויות חדשות על תסמונת התינוק המעורער.
חוק דומה קיים בקליפורניה. היא מאפשרת אתגר ל"ראיות כוזבות", לרבות חוות דעת של מומחים שבוטלו על ידי המומחה עצמו או שהופרכו על ידי מחקר מדעי שלאחר מכן. מדינות אחרות עוקבות אחר כך.
האחים מנדז הורשעו לפני יותר מ-28 שנים. במהלך תקופה זו, ההבנה המדעית של הקשר בין אלימות, טראומה והתנהגות תוקפנית השתנתה באופן משמעותי, אך בדיקת המקרה שלהם התעכבה.
מערכת המשפט האמריקאית חתרה באופן מסורתי לספק לכולם משפט הוגן. זו הדרך היחידה להבטיח איזון בין צדק לאמת.
