בדצמבר מתכננת העצרת הכללית של האו"ם לאשר אמנה חדשה בנושא פשעי סייבר (אמנת פשעי סייבר גלובלית), שלפי פעילי זכויות אדם טומנת בחובה סיכונים חמורים לזכויות דיגיטליות. האיומים חריפים במיוחד במדינות ערב, שבהן נעשה שימוש בחוקי פשעי סייבר כדי לדכא את חופש הביטוי.
IN דוח חדש ארגון זכויות האדם AccessNow הדגיש את הבעיות שעומדות בפני אזרחים ערבים כאשר חוקי פשעי סייבר מנוצלים לרעה על ידי הרשויות.
במדינות מסוימות באזור, העונשים על פעילויות מקוונות כגון ביקורת על רשויות או מחיקת פוסטים כוללים עונשי מאסר. אם האמנה תאומץ במתכונתה הנוכחית, היא תחזק את ידם של משטרים אוטוריטריים, ויאפשר להם לתת לגיטימציה לדיכוי דיגיטלי באמתלה של לחימה בפשע. בנוסף, שיתוף הפעולה הבינלאומי בחקירת פשעי סייבר ממשיים עקב הפרות זכויות אדם יהפוך לקשה יותר.
כיצד נעשה שימוש בחוקי פשעי סייבר לצנזורה
חוקי פשעי סייבר במדינות ערביות רבות מנוסחים באופן המאפשר פרשנות רחבה. בסוריה ובאיחוד האמירויות נפתחים תיקים פליליים בגין פגיעה ב"יוקרה של המדינה", בסעודיה ובמצרים עומדים לדין "הפרת המוסר הציבורי", ובירדן ומאוריטניה תכנים ש"מפחיתים את ערך האסלאם" עומד לדין.
ניסוח כזה אינו תואם את הסטנדרטים הבינלאומיים הקבועים בסעיף 19 אמנה בינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות. על פי האמנה, כל הגבלה על חופש הביטוי חייבת להיות מוגדרת ברורה, מוצדקת בכורח ומידתית. עם זאת, מדינות ערב חורגות הרבה מעבר לעקרונות כאלה.
לדוגמה, בעומאן זו עבירה פלילית לקרוא ל"הוללות", בעוד שבאיחוד האמירויות זו עבירה פלילית להצדיק "חטאים". המושגים כה מעורפלים שהרשויות יכולות לפרש אותם לפי שיקול דעתן, לדכא ביקורת וגם לאלץ משתמשי אינטרנט לצנזר עצמי.
תוכן נגד פשעי סייבר
חוקי פשעי סייבר בסעודיה, ירדן ולוב מתמקדים בהסדרת תוכן מקוון במקום במאבק בפשעים המאפשרים טכנולוגיה. זה מצביע על כך שהמטרה העיקרית היא לשלוט בדיבור במקום להילחם באיומי סייבר.
בעיות חמורות במיוחד מתעוררות כאשר עבירות קיימות מסווגות מחדש כפשעי סייבר. בתוניסיה, לשון הרע, שבעבר כוסתה על ידי חוקי חופש העיתונות וקיבלה קנס של כ-700 דולר, עשויה כעת להיות נתונה לעונש של עד 10 שנות מאסר. המצב דומה בעומאן, שם עונש לשון הרע באינטרנט הוא עד 3 שנות מאסר, למרות שהקוד הפלילי קובע 6 חודשי מאסר בלבד לפי הכתבה.
איום על הפרטיות
גם חוקי פשעי הסייבר במדינות ערב מגבילים באופן משמעותי את הזכות לפרטיות. תוניסיה, לוב ופלסטין מאפשרות מעקב אחר משתמשים ללא ההליכים המשפטיים הדרושים. באלג'יריה, לבנון, מצרים ומדינות נוספות, ספקי האינטרנט נדרשים לאסוף ולאחסן נתוני משתמשים למשך מספר שנים. הנתונים המאוחסנים כוללים מידע על תנועות, קשרים חברתיים והיבטים נוספים של החיים הפרטיים.
נוהג זה מוכר כהפר זכויות אדם. בית המשפט האירופי לצדק כבר קבע שאיסוף נתונים בכמות גדולה ללא חשד ספציפי אינו חוקי.
סכנות ברמה הבינלאומית
טיוטת אמנת האו"ם החדשה מעוררת חששות גם בגלל השפה הרחבה שלה. לדוגמה, המונח "פשעים חמורים" כולל כל מעשה שדינו 4 שנות מאסר או יותר. משמעות הדבר עשויה להיות ששיתוף פעולה בינלאומי ישמש להעמדה לדין של לשון הרע, חילול השם או ביטויי נטייה מינית – פשעים שעונשים עליהם עונשים חמורים במדינות מסוימות.
בעיה נוספת היא היעדר איסור על שימוש בראיות שהושגו תוך הפרת זכויות אדם. "חופש החקירה" הזה יוצר את התנאים המוקדמים לשיתוף פעולה בין מדינות שבהן מתעלמים מהסטנדרטים הבינלאומיים, מה שמערער את האמון במערכת המשפט.
פעילי זכויות אדם קוראים למדינות לשקול מחדש את יחסן לאמנה באמצעות סירוב לאשררה. מוצעת לתת תשומת לב מיוחדת לשינוי חוקי פשעי הסייבר הלאומיים באזור הערבי כדי להתאים אותם לסטנדרטים הבינלאומיים.
