חברת מחקר האבטחה StepSecurity דיווחה ב־12 בנובמבר 2026 על קמפיין בשם WFX Phantom שמנצל הרשאות גישה שנגנבו לחשבונות GitHub כדי לחדור למאגרי קוד ולהפעיל תוכנות לגניבת סודות בתוך תהליכי הבנייה האוטומטיים של GitHub Actions. החוקרים זיהו פעילות שהחלה ב־10 בנובמבר וכוללת ניסיון לטשטש את עקבות התקיפה מיד לאחר הפעלת הקוד.
המספר הבולט במחקר הוא יותר מ־63 אלף Pull Requests ששימשו את התוקפים לבדיקה או לסריקה של אפשרויות הגישה, נכון ל־12 בנובמבר בשעה 07:40 UTC. זה אינו מספר המאגרים שנפרצו בפועל. לפי StepSecurity, הקוד הזדוני הוחדר רק במקרים שבהם לטוקן הגנוב היו הרשאות כתיבה ותנאי הפרויקט אפשרו את הפעלתו; החוקרים מתארים פעילות במאות או אלפי מאגרים, בלי לקבוע שכל ניסיון בדיקה הצליח.
איך תקיפה מתחילה בלי חולשה ב־GitHub Actions?
בניגוד לניצול של באג במערכת GitHub עצמה, התוקף פועל באמצעות אישורים תקפים שנלקחו מחשבונות משתמשים, בוטים ואינטגרציות. במאגרים שבהם מתקיימות הרשאות מתאימות הוא יכול להוסיף או לשנות קבצים המשמשים להרצת בדיקות ובנייה, ובכך לגרום לסביבת ה־CI לבצע פעולות שאינן חלק מהפרויקט המקורי.
אחת הטכניקות המתוארות היא פתיחת Pull Request שגרתי למראה, למשל שינוי תיעוד בשם הקשור לבדיקת תלויות. במקביל, במאגרים שאליהם ניתנת גישת כתיבה, מושתלים סקריפטים בעלי שם תמים או שינויים בקובצי עבודה קיימים. כאשר תהליך אוטומטי מפעיל את הקוד, הוא עלול להיחשף לערכי סביבה, אישורי שירות וסודות שהוקצו לאותו תהליך.
החוקרים איתרו ניסיון לאסוף נתונים מסביבת הריצה, לרבות אישורים המיועדים לשירותי ענן. חומרת הנזק תלויה בהרשאות הספציפיות של כל Runner ושל הסודות הזמינים לו. סוד שאינו נגיש לתהליך הבנייה אינו נגנב רק מפני שהוא שמור במערכת GitHub.
הסכנה הכפולה: גם גניבה וגם מחיקת ראיות
לפי ניתוח StepSecurity, בחלק מהמקרים התוקפים החזירו במהירות את הקוד לקדמותו ומחקו את רישום הריצה של GitHub Actions. כך צוות הפיתוח עשוי לראות מאגר שנראה תקין, אף שבשלב קודם הורץ בו סקריפט לא מורשה. בדיקות אבטחה שמסתמכות רק על הקובץ הנוכחי במאגר עלולות להחמיץ את האירוע.
החוקרים זיהו גם שינוי בתשתית ההעברה של המידע שנאסף: ב־12 בנובמבר החלו דגימות להשתמש ב־Telegram כערוץ להעברת נתונים במקום להסתמך רק על שרתי איסוף בעלי כתובות IP קבועות. המשמעות היא שחסימה של מספר כתובות שנחשפו במחקר אינה מספיקה כשלעצמה למניעת ההדלפה.
בחלק מבקשות הבדיקה זוהה שימוש בהרשאות של אינטגרציית GitHub App הקשורה לשירות Fly.io. StepSecurity הדגישה שאין לה ראיה לפריצה לתשתיות Fly.io עצמן, ושעדיין לא ברור כיצד הושגו כל הטוקנים שנוצלו. לא נכון להסיק שכל משתמשי השירות נפגעו.
מה יכולים צוותי פיתוח לבדוק?
- לבדוק פעילות חריגה בחשבונות GitHub ובטוקנים עם הרשאות כתיבה, במיוחד מאז 10 בנובמבר 2026.
- לעבור על Pull Requests וקבצי תהליכי בנייה שנוספו או שונו באופן בלתי צפוי, כולל קבצי Shell רגילים שמריצות מערכות CI.
- להשוות בין היסטוריית Commit לבין רשימת הריצות ב־Actions; היעדר ריצה צפויה הוא סימן לבדיקה, אך אינו הוכחה מספקת לפריצה.
- במקרה של חשד מבוסס, לבטל ולהנפיק מחדש טוקנים וסודות שהיו זמינים להרצה החשודה, ולא להסתפק בהחלפת סיסמת GitHub.
- לבדוק גם הרשאות IAM ותהליכי שימוש בשירותי ענן כגון AWS ו־Azure, משום שאישורים גנובים עלולים לאפשר התמדה מחוץ ל־GitHub.
- לצמצם את ההרשאות של טוקנים, GitHub Apps ו־Runners ולחייב אישור לשינויים רגישים בתהליכי CI.
למה הסיפור חשוב גם לצוותים בישראל?
חברות תוכנה, סטארט־אפים וצוותי DevOps בישראל משתמשים באופן נרחב בזרימות עבודה אוטומטיות. כאשר סביבת הבנייה מחזיקה אישורים לפריסה, מאגרי קוד, מערכות אחסון וחשבונות ענן, גניבה של טוקן פיתוח יחיד יכולה להפוך לאירוע רחב יותר. המסקנה אינה לנטוש אוטומציה אלא לתכנן הרשאות מינימליות, מעקב אחר ריצות ואפשרות תגובה מהירה.
הממצאים מבוססים על החקירה של StepSecurity ואינם מאפשרים לקבוע שכל הארגונים שעליהם נפתחה בקשת בדיקה איבדו מידע. נדרש אימות נקודתי של האירועים במאגר ובהיסטוריית הענן של כל ארגון.
מקור
הערת המערכת: תמונת השער נוצרה באמצעות בינה מלאכותית לצורכי המחשה בלבד ואינה תיעוד מצולם של האירוע.