2024-11-03T18:21:19+03:00
רעיונות מודרניים על היקום מקורם בתורת היחסות של אלברט איינשטיין, שבה מרחב וזמן משולבים ל"מרחב-זמן" ארבע-מימדי. בניגוד לרעיונות הקלאסיים של ניוטון על מרחב סטטי וזמן מוחלט, המרחב הזמן של איינשטיין גמיש ונתון להשפעה של מסה ואנרגיה. הרעיון הזה היה מהפכני, והראה שעצמים מסיביים מעוותים את המרחב והזמן סביבם, ויוצרים את ההשפעות שאנו רואים, כמו כוח הכבידה. לפיכך, היקום החל להיתפס כמערכת דינמית שיכולה גם להתחיל וגם להסתיים.
עם זאת, עם הזמן גילו פיזיקאים שתורת היחסות עצמה מכילה תנאים מוקדמים למגבלות שלה. אחת ההשלכות המפחידות ביותר של התיאוריה הן מה שמכונה סינגולריות – אזורים שבהם המרחב-זמן מתעקל עד כדי כך שהוא נשבר ויוצר פערים. אי אפשר לתאר ייחודויות ישירות במסגרת התיאוריה של איינשטיין: הן נקודות שבהן חוק הפיזיקה מפסיק לפעול בצורתו הרגילה. במרכזם של חורים שחורים או ברגע המפץ הגדול, מתרחשת הפרעה דומה שבה לא ניתן ליישם את המושגים הרגילים של מרחב וזמן.
הסינגולריות הציבו את הפיזיקאים בפני דילמה: או שהם פערים תיאורטיים המעידים על מגבלות התיאוריה עצמה, או שהמרחב-זמן הוא אכן לא מציאות אולטימטיבית, אלא רק ביטוי של מבנה עמוק יותר. בנוסף, תורת היחסות אינה מתיישבת עם מכניקת הקוונטים, תיאוריה יסודית נוספת המתארת את עולם המיקרו. זה הוביל לחיפוש אחר תיאוריה שתוכל לשלב בין שתי הגישות הללו – תיאוריה של כוח הכבידה הקוונטית שיכולה להסביר את טבעה של המציאות מעבר למרחב ולזמן.
הקהילה המדעית חיפשה את התיאוריה הזו כבר כמה עשורים, אך עדיין לא הצליחה. תורת הכבידה הקוונטית, אם תימצא, תדרוש פתרון בעיה אחת נוספת: יצירת גשר שיאפשר לנו להסיר את המרחב-זמן הרגיל ממציאות בסיסית יותר. גשר כזה הכרחי כדי להסביר כיצד מעולם שבו מרחב וזמן אינם קיימים בצורה הרגילה, נוצר יקום שניתן לתאר באמצעות תורת היחסות.
בשלב זה עולים לקדמת הבמה פילוסופים בחיפוש אחר תשובות. קארן קראוטר, פילוסופית אוסטרלית לפיזיקה באוניברסיטת אוסלו, חוקרת את מה שהיא מכנה "זמן חלל מתהווה". יחד עם מדענים אחרים, היא מנסה להבין איך עשויים להיראות חוקי הפיזיקה והיקום עצמו ללא מרחב וזמן. אחת השאלות שהיא מעלה היא: אם המרחב הזמן הוא אכן תוצר של תיאוריה בסיסית יותר, איך בדיוק הוא יכול לצאת ממנה?
מדענים מגלים בדרך כלל תיאוריות חדשות המבוססות על נתונים ניסיוניים כאשר הם צופים במשהו במציאות שאינו תואם את הרעיונות הנוכחיים. עם זאת, במקרה של כוח הכבידה הקוונטית, הבעיה היא תיאורטית בלבד: התיאוריות של מכניקת הקוונטים ותורת היחסות פשוט אינן תואמות. המקומות שבהם צריך לשלב אותם, כמו מרכז חור שחור או רגע המפץ הגדול, אינם נגישים לתצפית ישירה ואולי לעולם לא יהיו נגישים. זה מאלץ את החוקרים להסתמך על חשיבה פילוסופית ועל קוהרנטיות מתמטית, שהיא יוצאת דופן למדע המודרני.
הסינגולריות בתורת היחסות הן "ריקנות" או "נקודות חסרות" שקשה ליישב אותן במרחב-זמן המקובל. נקודות אלה אומרות שדרך דרך המרחב בזמן יכול להסתיים, ואובייקטים הנעים לאורך הנתיב הזה יכולים להיעלם ואז להופיע שוב במקום אחר. הפרה זו של חיזוי מעמידה בספק את התועלת של תורת היחסות ודוחפת את הצורך בכבידה קוונטית.
מבחינה פילוסופית, הרעיון שהחלל הזמן הוא תופעה "מתהווה" מרמז שהוא קיים כקירוב למציאות יסודית יותר. דוגמה פשוטה היא גלים על פני המים. ברמה המולקולרית, המים מורכבים מחלקיקים בודדים, אך בקנה מידה גדול יותר אנו רואים את הגל כתופעה שלמה. במקרה של כבידה קוונטית, זמן המרחב עשוי להיווצר כתוצאה מאינטראקציה קולקטיבית של "אטומים" לא ידועים עדיין במרחב.
זה מעלה את השאלה כיצד לבחון תיאוריה שאינה משתמשת במושגים של מרחב וזמן. כל המדידות והניסויים שלנו קשורים לרגעים ולמיקומים ספציפיים. על מנת שתיאוריה כזו תאומת, יש צורך "לשחזר" את המרחב-זמן ממרכיבים בסיסיים יותר, אשר, עם זאת, נותר משימה לעתיד.
נושא זה מושך עניין גם מגישות כמו תורת המיתרים, שבה מושג הדואליות מאפשר לתיאוריה אחת לתאר מבנים שונים של מרחב-זמן. זה עשוי להצביע על כך שברמה עמוקה מושגי המרחב והזמן אינם יסודיים.
כיום, כאשר חסרות ראיות אמפיריות, מדענים נוקטים בשיטות פילוסופיות ופונים לעקרונות כמו קוהרנטיות, פשטות ואסתטיקה של תיאוריה. זה מחזיר את הפיזיקה לשורשים הפילוסופיים שלה בחיפוש אחר תיאוריות חדשות.
מקרי צנזורה באינטרנט הופכים תכופים כל כך עד שהם נתפסים כמעט כנורמה. למרות שהתדיינות משפטית נמשכת ותשומת הלב הציבורית לנושאים אלה גוברת, הרשתות החברתיות הגדולות מגדילות את השליטה שלהן בתוכן. פודקאסטים ויוצרי תוכן וידאו יודעים איזה תוכן יוסר מיד ודנים ביניהם כיצד להימנע מחסימה. חלקם, כולל בראונסטון, כבר נטשו את יוטיוב לטובת פלטפורמות אלטרנטיביות כמו Rumble, איבדו גישה לקהל רחב יותר אך שומרים על היכולת לפרסם את החומר שלהם.
כיום, מערכות ניהול אוטומטי משתמשות לא רק בשיטות צנזורה ישירות, אלא גם באלגוריתמים מורכבים יותר המשפיעים על נראות החיפוש של תוכן. לדוגמה, הראיון של ג'ו רוגן עם דונלד טראמפ זכה ל-34 מיליון צפיות מדהים לפני ש-YouTube וגוגל שינו את הגדרות החיפוש שלהן, והקשו על הגילוי. חלק מהמשתמשים אפילו לא הצליחו להפעיל סרטונים באופן זמני. בתגובה, שחרר רוגן את הפרק המלא בן שלוש השעות בפלטפורמה X, תוך הימנעות מהגבלות נוספות.
אמצעים חדשים אלה שמטרתם לשלוט בהפצת המידע הפכו לחלק מהעבודה היומיומית של מדיה עצמאית ואלטרנטיבית. בנוסף למקרים שזוכים לתשומת לב רחבה, ישנם שינויים טכנולוגיים המקשים על היסטוריונים וחוקרים לעקוב אחר התפתחויות. Archive.org, המכונה "זיכרון האינטרנט", הפסיק להקליט תוכן אינטרנט בזמן אמת לראשונה מזה 30 שנה. מאז 8 באוקטובר 2024, עקב מתקפת מניעת שירות מאסיבית (DDOS), השירות למעשה הפסיק לתפקד, ומאז הוא פעל רק במצב קריאה עבור נתונים שכבר מאוחסנים.
Archive.org אינו משקף תוכן בפומבי כיום. לראשונה מאז יצירתם של דפדפני אינטרנט, חוקרים איבדו את היכולת להשוות בין תוכן נוכחי ועבר, כלי המשמש לניתוח הצהרות ופעולות של ממשלות ותאגידים. הוא שימש לתיעוד המלצות משתנות מארגונים כמו המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) וארגון הבריאות העולמי (WHO). לדוגמה, ייתכן שהחוקרים תיעדו עמדות CDC על פרספקס, מערכות סינון אוויר, הצבעות בדואר וחגים להשכרה, שהוסרו מאוחר יותר מהאתר שלהם. כעת אין אפשרות כזו.
המשמעות היא שכל אתר יכול לפרסם מידע ולאחר מכן למחוק אותו מבלי להשאיר עקבות, אלא אם המשתמשים מצליחים לצלם צילום מסך. גם אם צולם צילום מסך, לא יהיה קל לאמת את האותנטיות שלו. ללא Archive.org ו-Google Cache, הגישה הסטנדרטית לתיעוד ה"מי, מה ומתי" פשוט נעלמה. בעיקרו של דבר, האינטרנט כולו מצונזר למעשה, ובשבועות הקריטיים הללו שלפני הבחירות אין דרך אמינה לתעד שינויים.
שלושה שבועות חלפו מאז המתקפה על Archive.org, אך הגישה הציבורית לתוכן חדש עדיין לא שוחזרה. זה קריטי שכן הבחירות בארה"ב ב-5 בנובמבר מבטיחות להיות אחת הבחירות המתוחות והמשמעותיות ביותר בשנים האחרונות. כרגע אין דרך לאמת או לשחזר תוכן שפורסם באינטרנט מאז תחילת אוקטובר.
בהקשר זה, רבים תוהים על התאונה של מה שקרה. על רקע שינויים אחרים באינטרנט, הסירוב של Archive.org להקליט נתונים חדשים נראה חשוד. לאחרונה אישר הארגון כי בנוסף למתקפת ה-DDOS, התוקפים קיבלו גישה לסיסמאות וכתובות האימייל המוצפנות של המשתמשים, וכן שינו JavaScript באתר. בתגובה, צוות Archive.org השבית זמנית את הגישה לאתר כדי לשפר את האבטחה. יחד עם זאת, הארגון טוען כי כל הנתונים בארכיון נותרו מאובטחים והצוות ממשיך לפעול לשחזור השירותים.
במקביל, Google Cache, כלי נוסף שאפשר למשתמשים לקבל גרסאות מטמון של דפים, הפסיק לפעול לחלוטין. זה קרה רק כמה שבועות לפני המתקפה על Archive.org, מה שהגביר עוד יותר את החשדות. כעת שני הכלים הגדולים ביותר שאפשרו לנו לאחסן ולנתח נתוני ארכיון הפכו לבלתי זמינים ברגע קריטי. Google Cache הפסיק לפעול רשמית בסוף ספטמבר 2024, מה שהותיר את החוקרים ללא יכולת לצפות בגרסאות ישנות יותר של דפים.
בנוסף, אלגוריתמי החיפוש של גוגל השתנו לאחרונה, כעת יותר ויותר מיושרים עם "מקורות מהימנים" שהוגדרו על ידי החברה עצמה. בעבר, החיפושים התבססו על גורמים אורגניים כמו קישורים והתנהגות משתמשים, אך כעת הדגש הוא על מקורות "מאושרים", מה שמקשה על גישה לנתונים עצמאיים. במילים אחרות, החיפוש באינטרנט הופך יותר ויותר מבוקר, ודוחק נקודות מבט חלופיות.
הגבלות על גישה לארכיונים ב-Archive.org וב-Google Cache לא רק מסבכות את המחקר, אלא גם יוצרות "חורים שחורים" בזיכרון האינטרנט. בסביבה שבה האמון במידע יורד, אובדן כלי הארכיון הופך את האינטרנט לפחות שקוף ופתוח. בכך שוללים מהציבור את היכולת לאמת טענות, מה שמאיים על היסוד של חופש האינטרנט שהונח בראשית ימי קיומו.
1 תגובה
Your article helped me a lot, is there any more related content? Thanks! https://accounts.binance.com/fr/register-person?ref=GJY4VW8W