2024-11-07T20:23:00+03:00
המדע השיג דבר נוסף אבן דרך חשובה בחקר מקורות השפה האנושית. מדעני מוח מנסים זה מכבר לפענח את המסתורין של מה שמבדיל בין דיבור אנושי לתקשורת של בעלי חיים, ומחקר שפורסם לאחרונה שופך אור על השאלה.
כפי שצופה מדעי מציין: מו קוסטנדי הספציפיות של הדיבור האנושי קשורה למבנה הייחודי של המוח שלנו. בפרט, מדענים שמים לב לקליפת המוח הקדם-מצחית, השונה בהתפתחותה בין בני אדם לפרימטים אחרים. ממצאים מוקדמים מצביעים על כך שהמצב המתקדם יותר של אזור מוח זה בבני אדם יכול להיות גורם מפתח המאפשר לנו ללמוד שפה מורכבת וגמישה יותר.
עם זאת, לא ניתן לכנות את התוצאות הללו סופיות – מחברי העבודה עצמם משתמשים בניסוח "עשוי להיות קשור", מה שמעיד על מידה מסוימת של אי בהירות. והנה הסיבה.
קצת מאוחר יותר פורסם מחקר נוסף שעשה התאמות רציניות לתמונה הזו. מדענים מאוניברסיטת פורטסמות' גילו שלפיתוח מיומנויות קוליות אצל תינוקות שימפנזים יש הרבה מן המשותף לתהליכים המתרחשים בהתפתחות הדיבור של תינוקות אנושיים. בפרט, נמצא כי שימפנזים תינוקות מפגינים את אותו שימוש גמיש ביכולות ה"קוליות" שלהם כמו בני אדם.
"עד עכשיו, לא היו לנו עדויות לגמישות קולית כזו בקרב קרובינו הקרובים ביותר בממלכת החיות", אמר המחבר הראשי ד"ר דרי טיילור.
מכאן נובע שהיעדר דיבור מפותח אצל שימפנזים ופרימטים אחרים מוסבר לא במגבלות פיזיות, אלא במגבלות נפשיות. הם יכולים, באופן עקרוני, לשלוט במיומנויות שפה מורכבות, אבל משום מה הם לא. בניגוד לבני אדם, התקשורת שלהם מוגבלת להעברת רגשות בסיסיים ומידע על, למשל, סכנה או מזון. בהתאם לכך, הדיבור האנושי, העשיר במושגים מופשטים, קשור ליכולות הקוגניטיביות הייחודיות שלנו.
עם זאת, כפי שמציין מומחה אחד, אין זה אומר שעלינו לזלזל במשפחתנו הקרובה. להיפך, התגליות הללו רק מדגישות את אחריותנו לשימור מינים קרובים, שכן אנחנו היחידים שיכולים לספק להם הגנה נאותה.
מדען מוח טובינגן יואל פרוליך שואל את השאלה: "מתי ניצוץ התודעה האנושית מתלקח לראשונה?" שאלה זו קשה מאוד מכמה סיבות.
ראשית, עצם המושג של תודעה אנושית הוא עמום וקשה להגדרה למטרות מחקר כזה. כולנו יודעים שיש לנו תודעה, אבל קשיים מתעוררים כשאנחנו מנסים להתרחק ממנה ולדבר עליה. זה כמו לנסות לתאר בצורה אובייקטיבית חוויות סובייקטיביות – לא משימה קלה אפילו עבור מדענים מנוסים.
שנית, כפי שמציין מדען המוח כריסטוף קוך תינוקות, שנולדו וגם ברחם, נמצאים רוב הזמן במצב ישנוני. אבל אי אפשר להסיק מכך שהם חסרי תודעה. שינה אינה זהה להיעדר מחשבה; זה רק ניתוק מהרמה הרגילה של התפיסה החושית.
פרוהליך חולק את מחשבותיו על איך אפשר לגשת לנושא הזה בהתבסס על לאחרונה סקירה מדעית שהוא אחד המחברים שלו.
האם ההכרה מתעוררת לאחר הלידה? המחקר עדיין לא סיפק תשובה ברורה לשאלה זו. פרוהליך אומר שניתוחים של פעילות חשמלית במוח מצביעים על עלייה במורכבות העצבית בתקופה המוקדמת שלאחר הלידה, אך הוא ועמיתיו מצאו ראיות להיפך. כמובן, לא כל מורכבות היא פונקציונלית; חלק ממנו כנראה מייצג רק מצב מופרע, שמתחיל בהדרגה. במילים אחרות, לא כל המורכבות המוגברת של פעילות המוח המתועדת במחקר משקפת בהכרח התפתחות של יכולות מודעות. והוויכוחים הארוכים האלה הם עוד מבוי סתום.
ספקנים לעתים קרובות מפקפקים בכך שיילודים הם מודעים, תוך שהם מציינים את חוסר האפשרות להחזיק עצמי בינקות: איך יכול להיות לילד קטן מושג על העצמי שלו? אבל זה בלבול מושגים. נוכחות החוויה אינה מחייבת את קיומו המחייב של ה"אני", כלומר, האישיות. כמבוגרים, לעתים קרובות אנו מאבדים את עצמנו על ידי שקיעה במשהו, בין אם זה השראה יצירתית עמוקה, מוזיקה, פעילות גופנית, עבודה או אינטימיות. מצבים דומים חסרי אגו מתרחשים גם במהלך מדיטציה. לטעון שמדובר במצבים ללא תודעה זה אבסורד. התודעה אינה זקוקה בהכרח ל"אני".
פרוהליך מציעה לשקול שלידה היא אירוע שסוג של "מצית" את התודעה, הכרחי להסתגלות לסביבה החדשה שלאחר הלידה.
אם נניח שהתודעה משרתת מטרות מעשיות ואינה רק תוצר לוואי של המוח, אז יש סיבה להאמין שהיא מתעוררת דווקא בלידה. היילוד עוזב את הסביבה הבטוחה של רחם האם, והצורך של הגוף בקיום אוטונומי עשוי ליצור צורך במודעות ובחוויה סובייקטיבית.
היכולת של יילודים ליצור ציפיות לגבי העולם הסובב אותם עשויה להוות עדות לכך שהם מפתחים תודעה מלידה. כמה מדעני מוח, כמו אניל סת', מאמינים למושג "קידוד חזוי" של התודעה. לפי תפיסה זו, התודעה נובעת לא רק מזרימת הנתונים החושיים הנכנסים למוח שלנו, אלא דווקא מההסקות שלנו לגבי המציאות הסובבת. מסקנות אלו מבוססות הן על מידע חושי חדש והן על הרעיונות הקודמים שלנו לגבי איך העולם עובד.
האם העובר יכול להיות בהכרה כלשהי עד השליש השלישי להריון, להיות מנותק מהעולם החיצון ואפילו מהגוף שלו? קשה לדמיין איך זה יהיה להתקיים כמוח חדש שמעולם לא ראה, שמע, נגע או טעם דבר. עד השליש השלישי, העובר צפוי להישאר במצב של שינה קרובה לעמוקה.
מחקרים אחרונים הראו שלתינוקות שקיבלו הרדמה בעמוד השדרה, החוסמת את רוב תחושות הגוף, הייתה פעילות מוחית דומה לזו בזמן שינה. הדבר מצביע על כך שהעובר שטרם נולד, בהיותו בשלבי התפתחות מוקדמים יותר, אינו מסוגל לשמור על הכרה ללא זרימה של אותות תחושתיים. בנוסף, הסביבה ברחם, על הכימיקלים המרגיעים שלה, מדכאת ערנות גם לאחר שמידע חושי מתחיל לזרום לקליפת המוח בשליש השלישי של ההריון.
אם התודעה אכן מתעוררת לפני 24 שבועות, סביר להניח שזאת לא תהיה מה שאנחנו מתכוונים בדרך כלל, אלא מה שפילוסופים כמו תומס מצינגר מכנים "תודעה חסרת תוכן": ללא תחושות נכנסות כדי לבנות את חלוף הזמן או המתאר את המרחב, הכל נראה אתרי, נצחי וריק.
באופן כללי, בהתבסס על הנתונים הזמינים, פרוהליך מאמין שהתודעה מתעוררת בהדרגה, החל מרגע הלידה. אבל, שוב, אנו עומדים בפני הקושי להגדיר את המושג עצמו.
האם יש המשכיות בין התודעה של אדם היום לבין תודעתו חצי שנה לפני הלידה? אם אין הכרה בחודש השלישי להריון, אז מהי תודעה ואיך היא מופיעה באדם? האם אדם ביולוגי יכול בכלל להתקיים ללא הכרה? למדע יש עוד דרך ארוכה לעבור כדי לפתור את הדילמה הזו.
