ב־18 בנובמבר 2026 צפויה הגשושית ויאג'ר 1 של נאס״א להגיע לאבן דרך יוצאת דופן: מרחק של יום אור שלם מכדור הארץ. כמעט 50 שנה לאחר שיגורה, יהיה זה העצם הראשון מעשה ידי אדם שמגיע למרחק כזה מאיתנו.
לפי נתוני נאס״א, הרגע ההיסטורי צפוי להתרחש בשעה 05:16:07 בבוקר לפי שעון החוף המזרחי של ארצות הברית — 12:16:07 בצהריים בישראל. באותו רגע המרחק מכדור הארץ יהיה כ־25.9 מיליארד קילומטרים.
מהו בעצם יום אור?
יום אור הוא יחידת מרחק, לא יחידת זמן: זהו המרחק שהאור עובר בריק במשך 24 שעות. במהירות של כ־300 אלף קילומטרים בשנייה, מדובר בכ־25.9 מיליארד קילומטרים, או כ־173 יחידות אסטרונומיות.
כדי להבין את קנה המידה, המרחק הממוצע בין כדור הארץ לירח הוא כ־384,400 קילומטרים, והמרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש הוא כ־149.6 מיליון קילומטרים. ויאג'ר 1 נמצאת רחוק מאיתנו בערך פי 173 מן המרחק הממוצע שבין הארץ לשמש.
במרחק כזה, גם אותות רדיו הנעים במהירות האור זקוקים ליממה שלמה כדי להגיע אל הגשושית. אם נשלח אליה פקודה, נצטרך להמתין כמעט יומיים עד שתגובה תוכל לשוב אלינו — עוד לפני הזמן הנדרש לעיבוד הפקודה.
משימה שתוכננה לחמש שנים ונמשכת כמעט חמישה עשורים
ויאג'ר 1 שוגרה ב־5 בספטמבר 1977, במטרה לחקור את כוכבי הלכת הענקיים צדק ושבתאי. התוכנית המקורית הייתה קצרה יחסית: משימה בת שנים אחדות, שלאחריה צפויה הייתה הפעילות המדעית להסתיים.
אלא שהחללית המשיכה לפעול הרבה מעבר לציפיות. היא חלפה ליד צדק בשנת 1979 וליד שבתאי בשנת 1980, ושלחה לכדור הארץ תצפיות ותצלומים שסיפקו למדענים מידע חדש על כוכבי הלכת וירחיהם.
באוגוסט 2012 חצתה ויאג'ר 1 את ההליופאוזה — הגבול החיצוני של ההליוספרה, הבועה שנוצרת בהשפעת רוח השמש. מאז היא חוקרת את המרחב הבין־כוכבי, אף שהיא עדיין רחוקה מן האזור החיצוני ביותר של מערכת השמש במובן הכבידתי הרחב.
איך מתקנים חללית שמרוחקת כמעט יממת אור?
ככל שהחללית מתרחקת, השליטה בה הופכת למסובכת יותר. בשנת 2024 נאלצו מהנדסי נאס״א לטפל בתקלה במערכת נתוני הטיסה, לאחר שחלק מן הזיכרון במחשב החללית חדל לפעול כראוי. איתור התקלה ותיקונה דרשו עבודה מדוקדקת, בין היתר משום שכל חילופי פקודות ואישורים נמשכים עשרות שעות.
גם בשנת 2026 נמשכו האתגרים. ב־27 בפברואר נרשמה ירידה בלתי צפויה ברמת ההספק החשמלי. ב־17 באפריל כיבו המהנדסים את מכשיר המדידה של חלקיקים טעונים בעלי אנרגיה נמוכה (LECP), במטרה להפחית את צריכת החשמל ולאפשר למכשירים החיוניים להמשיך לפעול.
בהודעה שפרסמה נאס״א ב־29 באוקטובר נמסר כי בספטמבר הושלם מהלך נוסף לחיסכון באנרגיה: שלושה רכיבים הוחלפו בחלופות חסכוניות יותר. באוקטובר אף אירעה הפסקת תקשורת קצרה עם הגשושית, אך האות חודש והצוות המשיך בחקירת הסיבה.
מה מספק חשמל לוויאג'ר 1?
בניגוד לחלליות הפועלות בקרבת השמש, ויאג'ר 1 אינה מסתמכת על לוחות סולאריים. היא נושאת שלושה גנרטורים תרמואלקטריים רדיואיזוטופיים (RTG), הממירים חלק מן החום שנוצר בהתפרקות פלוטוניום־238 לאנרגיה חשמלית.
ההספק הזמין לגשושית יורד בהדרגה — לפי נאס״א, בכארבעה ואט בשנה. לכן נאלצים המהנדסים לבחור אילו מערכות ומכשירים מדעיים להשאיר פעילים, תוך שמירה על טמפרטורה ותנאי עבודה שיאפשרו את המשך המשימה.
לא ניתן לקבוע בוודאות מתי תפסיק הגשושית לשדר. כל חיסכון באנרגיה מעניק לה זמן נוסף, אך תקלה חמורה במחשב, במערכת התקשורת או באספקת החשמל עלולה להביא לסיום הפעילות מוקדם מהצפוי.
גם אחרי השידור האחרון, המסע יימשך
ויאג'ר 1 ממשיכה להתרחק מן השמש במהירות של כ־61 אלף קילומטרים בשעה, כמעט 17 קילומטרים בשנייה. מהירות זו מרשימה, אך עדיין זעירה לעומת מהירות האור.
גם כאשר מערכותיה יפסיקו לפעול, החללית תמשיך במסעה בחלל. בעוד כ־40 אלף שנה היא צפויה לעבור במרחק של כ־1.6–1.7 שנות אור מן הכוכב גליזה 445 (Gliese 445), המוכר גם בשם AC +79 3888. היא לא תגיע אליו, אך תחלוף בסביבתו בקנה מידה אסטרונומי.
בינתיים, אבן הדרך הקרובה ממחישה עד כמה רחוק הגיעה הטכנולוגיה האנושית: מכשיר ששוגר בתקופה שבה מחשבים היו שונים בתכלית מאלה של ימינו, וממשיך לשלוח מידע מדעי מן המרחב שמעבר לבועה המגנטית של השמש.
מקורות
נאס״א: צמצום צריכת החשמל וחידוש הקשר באוקטובר 2026
נאס״א: כיבוי מכשיר מדעי באפריל 2026
