מדענים סיניים יצר חומר מסוגל להסתיר מטרות צבאיות ממערכות מכ"ם. הפיתוח החדש הוא ציפוי דק במיוחד, הדומה בעוביו לנייר רגיל, הסופג גלים אלקטרומגנטיים בתדר נמוך, מה שהופך את הציוד לבלתי נראה לרדאר.
מערכות מכ"ם מודרניות משתמשות במגוון רחב של תדרים, מגלי סנטימטר ועד למטרים, כדי לזהות מטרות כמו מטוסים או מל"טים. טכנולוגיות התגנבות מסורתיות משקפות או סופגות חלקית את הגלים הללו, ומפחיתות את הנראות של עצמים. עם זאת, היעילות של ציפויים כאלה מוגבלת לטווחי תדרים מסוימים, מה שמותיר את הטכנולוגיה חשופה לזיהוי.
חוסר השלמות של הפתרונות הקיימים הוא שהוביל ליצירת הסינים חוֹמֶר מסוגל לפעול על ספקטרום הרבה יותר רחב של גלים. ההרכב החדש לא רק סופג גלים, אלא גם ממיר אותם לאנרגיה תרמית, שמתפזרת במהירות בסביבה. תהליך זה ממזער את הסיכוי שהאות יחזור לרדאר.
העבודה על הציפוי בוצעה באוניברסיטה הלאומית לטכנולוגיה של סין. המדענים טוענים שהחומר שלהם יכול לחסום ביעילות מכ"מים בפס P ו-L המשמשים לזיהוי עצמים עם חתימת מכ"ם נמוכה. אורכי גל אלו (20 עד 70 סנטימטרים) קשים במיוחד לנטרול בשיטות מסורתיות.
החומר החדש נבדל לא רק ביעילות שלו, אלא גם במעשיות שלו. הוא קל משקל, גמיש ומתאים לייצור המוני, מה שהופך אותו לאידיאלי ליישום על מטוסים וכלי נשק אחרים.
בפיתוח נעשה שימוש גם במטא-חומרים – מבנים מלאכותיים בעלי תכונות ייחודיות בשל הארגון הספציפי של היסודות שלהם. בעיקרו של דבר, אלו הם חומרים מרוכבים בעלי תכונות שאינן נגישות לתרכובות טבעיות.
במילים פשוטות, עקרון הפעולה של הציפוי מבוסס על אינטראקציה של גלים בתדר נמוך עם שכבת המתכת. כאשר קרינה פוגעת בפני השטח של חומר נוצרים זרמים חשמליים, הממירים את האנרגיה של גלי רדיו לחום.
עובי הוא הישג נפרד. לשם השוואה, ציפויים מודרניים, כמו רכיבים קרמיים או מגנטיים, הם בעובי של כ-1.5 מילימטרים. הציפוי הסיני הובא לעובי של נייר משרדי – כ-0.1 מילימטרים.
סין מפתחת באופן פעיל טכנולוגיות התגנבות, ופיתוח זה הוא רק אחד מחידושים רבים לאחרונה. בתחילת השנה הוצג מכשיר העושה שימוש בזרימות פלזמה להגנה מפני מכ"ם ובקיץ – ציפוי על בסיס ברזל המסווה ביעילות עצמים הן מגלי רדיו והן מקרינת אינפרא אדום.
מחקר חדש המשווה בין נוירונים של פרימטים שונים זיהה שינויים גנטיים ייחודיים המסייעים למוח האנושי להתמודד עם לחץ יומיומי. תהליך זה נקרא "הגנה עצבית אבולוציונית". תוצאות עֲבוֹדָה לחשוף את המנגנונים מאחורי הגידול בגודל, במורכבות ובכוח העיבוד של המוח האנושי.
העלייה בנפח המוח התרחשה באופן סלקטיבי, והשפיעה רק על אזורים מסוימים, כמו קליפת המוח הקדם-מצחית, האחראית על קבלת החלטות ושליטה עצמית, והסטריאטום, הקשורה לתנועה ולרגש. תחומים אלו מקיימים אינטראקציה נרחבת כדי לעצב יכולות חברתיות וקוגניטיביות, כולל היכולת להבין את הרגשות והכוונות של אנשים אחרים. חיבור זה אחראי בחלקו לנוירוני הדופמין, המווסתים את פעילותן של רשתות עצביות, הפועלים כמעין "עמעם".
עם זאת, האבולוציה הגבירה את העומס על נוירוני הדופמין, מכיוון שמספרם רק הוכפל, בעוד שנפח המוח גדל באופן משמעותי יותר. נוירונים אלה דורשים אנרגיה רבה, אשר מסופקת על ידי המיטוכונדריה, אך עבודתם מייצרת תוצרי לוואי רעילים שהורסים תאים. לאורך זמן, נזק כזה גורם למחלות נוירודגנרטיביות, כולל מחלת פרקינסון.
המחקר מצא כי נוירוני דופמין אנושיים שיפרו מנגנוני הגנה מפני חומרים רעילים. המדענים השתמשו בתרביות תלת מימד של תאי גזע שנוצרו מדגימות אנושיות, שימפנזה, אורנגאוטן ומקוק. זה גילה שתאים אנושיים מייצרים באופן פעיל יותר גנים המנטרלים מולקולות מזיקות. בנוסף, כאשר נחשפים לחומר הדברה הגורם ללחץ חמצוני, תאים אנושיים הגבירו את הייצור של החלבון BDNF, המעודד צמיחה ותיקון של נוירונים. נוירונים של שימפנזה לא הצליחו להראות תגובה דומה.
תוצאות המחקר פותחות הזדמנויות לפיתוח שיטות חדשות להילחם במחלות הקשורות להפרעה של נוירוני דופמין, כמו סכיזופרניה, מחלת פרקינסון ואחרות. בנוסף, הבנת מנגנוני הגנה יכולה לעזור ליצור רשתות עצבים מלאכותיות יעילות יותר.
המחקר עדיין לא זכה לביקורת עמיתים, אך ממצאיו מדגישים את מנגנוני ההסתגלות הייחודיים של המוח האנושי, שעלולים להוביל לפיתוח של טיפולים מדויקים יותר ולהגביר את הידע על מקורן של מחלות ניווניות.
